<h1>המנהיג הלכ' שבת</h1>
<h2>דף סח:</h2>
מנהג ספרד שהמברך והקורא בתורה נוטלה בידיו ובחיקו. ויש לי סמך כדאית' בסוכה [מ"א ע"ב], כך היה מנהגם של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו לולבו בידו, קורא קרית שמע ומתפלל ולולבו בידו, היה קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע. למדנו שצריך ליטול הספר בידו בעת הקריאה כאילו קיבלה היום מהר סיני, שנ' ביום הזה באו מדבר סיני, ואמ' בירושלמי ביום הזה באו מדבר סיני, אל יהו דברי תורה בעיניך כפרוזדוגמא ישנה שהכל דשין בה אלא כפרוזדוגמא חדשה שנהגו לראותה. אב"ן הירחי.
<h2>דף עה:</h2>
ומסיימי' את התפי' ואומר קדיש. ומנהג צרפת לקרות המשניות מהסדרי' בכל שבת פ' אחד, וקדיש בלא תתקבל כו'. והולכי' לבתיהן לשלום, ופורשין מפה על השלחן זכר למן [טל מלמטה וטל] מלמעלה ודומה כמי שמונח בקופסא, בסוף יומא. ירושל' כל האומ' פרש' המן בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ושאין מזונותיו נחסרין. ומקדש קדוש' רבא בורא פרי הגפן. ומי שאומ' אחריו ברוך מקדש השבת טועה גמור הוא, דבע"פ איקלע א"ל ליבריך לן מור קדושא רבא וכו', אמ' בורא פרי הגפן ואגיד ביה וכו', נמצא שאין לו יותר. וזה שקורא בורא פרי הגפן קדושא רבא לפי שהוא ראשון לכל הברכות דהוא ברכת הנהנין, וכמו תרומה גדולה, והלא תרומת מעשר היא גדולה שהיא אחת מעשר ותרומה גדולה תרי ממאה, עין בינונית אחת מחמשים, אלא שהיא ראשונה למעשר ולתרומה, וכן את בגדי עשו בנה הגדול [והלא ביחד נולדו אלא על שם שנולד ראשון כנ"ל. אב"ן.] [וזה שמקדש עכשו לפני הסעודה מה שאין כן בשאר הימים, נראה כמקדש על היום כדכתי' זכור את יום השבת לקדשו].
<h2>דף עט:</h2>
שלש סעודות לשבת וליום טוב, מנהג ספרד ופרובינצא לעשותה במנחה, ויש להם סמך גדול דאמרינן בשבת פ' כל כתבי הקדש, נפלה דליקה בלילי שבתו' מצילין מזון ג' סעודות, בשחרי' מזון שתי סעודות, במנחה מזון סעודה אחת, ותניא קערות שאכל בהן ערבית מדיחן בשחרית, שחרי' מדיחן במנחה. ותנן בפסחי' [י"ג ע"א] י"ד שחל להיות בשבת מבערי' את הכל [מ]לפני השבת, ומשיירין מזון ב' סעודות, אבל מזון ג' סעודו' לא הוצרך לשייר לפי שהסעודה שלישי' במנחה וכבר הגיע איסור החמץ מן התורה ומו' שעות ולמעל', ומדרבנן מד' שעות ולמעלה, (ואת סעודה) [ואם כן] מנהג הצרפתי' שאוכלי' השלישי' [בשחרית] לא יתכן דנראה כעושה סעודת [ה]שבת (שלחברין) [של שחרית לחצאין]. וי"א דריבוי התשלומי' לא יתכן שאוכלי' בשחרי', או מיני פירות בקינוח סעודה בהם יוכל להשלים הסעודה השלישי' דאמרי' בהיישן בסוכה [כ"ז ע"א] במאי משלים להו, אי בריפתא סעודה דיומא הוא, אלא במיני תרוגימא שממשיך בפרפראות, לכבוד קונו מה שאינו רגיל בחול, והא ליתא דקיימא לן כרבא בסוף יומ' [ע"ט ע"ב] דפירי לא בעו סוכה, ודקאמ' מיני תרוגימא פירי נינהו, דיחוייא היא, ותנן בפ' כל כתבי [ק"כ ע"א] מצילין עיגול דבילה וחבית שליין ללפת בהן את הפת לסעודת שבת, וכדתנן הציל פת הדראה יציל פת נקייה, דכיון שאם השלים בפירות לא יצא למניין סעודה שלישית לא יצא, ומ"מ אם בסוכה יצא, התם הוא דהוי כמטייל בסוכה דטייול בעי סוכה, אבל סתם ג' סעודות הם (בבית) [בפת], כפר"ת. אב"ן.
<h2>דף פ.</h2>
וכת' רב עמרם ז"ל המקדש אם טעם מלא לוגמיו דהוא רביעי' לוג יצא. ולא יתכן דבודאי מן המובחר הוא לשתות כל הרביעי', אך אם לא שתה אלא רוב הרביעי' שיראה כמלא לוגמיו [יצא והיינו דאמרי' בע"פ [ק"ח ע"ב] והוא דשתי רובה דכסא דמלא לוגמיו] יצא, דאמ' התם לאו מלא לוגמיו ממש קאמ', דהא מלוא לוגמיו נפיש מרביעי', כדאי' בסוף מס' יומא [פ' ע"א] כמה ישתה ויהא חייב ב"ש אומ' כדי רביעי', וב"ה אומ' מלא לוגמיו, פי' דזוטר מרביעי', א"כ הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה [ולתנייה בעדיות דהא ב"ה מחמירי טפי מבית שמאי אבל כי הוה תנינן ב"ה אומרין מלא לוגמיו ממש הוה ליה מקולי ב"ה וחומרי ב"ש] דמלוא לוגמיו ממש נפיש מרביעי' ולכך לא תנייא התם, וכיון שכן לדברי הגאון היכי תני בפ' ע"פ המקדש אם טעם מלא לוגמ' יצא, דהא מלוא לוגמיו נפיש מרביעי' אלא ודאי ההיא דע"פ כמלוא לוגמיו קאמ' דזוטר מרביעי' והיינו דאמרי' התם והוא דשתי רובא דכסא, וסתם כוס בתלמוד הוא המחזיק רביעי' ולכתחי' בעי רביעי' ואם שתה רוב יצא. אב"ן.
<h2>דף פא:</h2>
בלילי שבתו' מקדימין מבעוד יום להיבדל ממלאכה ולהוסיף מחול על הקדש כדיילפי' מועניתם את נפשותיכ', אין לי אלא יום הכיפורי', בכניסת' וביציאת' שבתו' מניין ת"ל תשבתו, ימים טובים מניין ת"ל שבתכם, כל מקום שנ' שבות מוסיפי' מחול על הקודש. ואמרי' התם שאני עיולי יומא מאפוקי יומא, עיילו יומא מקדמינן ליה, אפוקי יומא מאחרינן ליה דלא ליהוו עלי כמשואי. וא"ר יוסי [שבת קי"ח ע"ב] יהא חלקי עם מכניסי שבת בטיברייא, וממוציאי שבת בצפורי. [מנהג אלסכנדריא של מצרים וכל ארץ מצרים שאומ' לפני תפלת הערב של שבת מזמור שיר ליום השבת כל המזמור, ויש לי סמך מדאמרי' בברא' רבא ויכל אלהים ביום השביעי מה העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה באת שבת אמ' הקב"ה בואו ואמרו שירה פנים חדשות באו לכאן].
